פרק 9 חיים, מוות ודיאלוג ביצירתם התיעודית של פרנץ רוזנצווייג ומורי שוורץ

432 | מוות דיאלוגי [ . . . ] מרותק לכיסאו בד׳-אמות קיטונו, שלא יצאוֹעוד בחייו, הקיף רוזנצווייג במבטו עולם ומלואו, אופקים רחבי-ידיים של המחשבה היהודית והאנושית, והמשיך בלא-ליאות את מפעל-היוצר שלו, כשרעייתו ״קוראת״ את דבריו 3 משפתותיו, ואח״כ מעיניו, הנעות . דבריו של לוי מעניינים בעיקר בשל המתח שמצוי בהם בין הערתו של פרויד לבין תיאוריו של לוי עצמו . לוי מפליג בסופרלטיבים, כגון ״סיפור-אגדה שלא מעולם-הזה״, ״מופת מרשים של גאון הרוח האנושית״, ולעומתו פרויד מעיר בפשטות ״לאיש לא היתה כל ברירה אחרת״ . בתיאוריו של לוי רוזנצווייג גיבור, ואילו אצל פרויד הוא אנטי גיבור, שכמו הזדמן במקרה למקום מפגשם של גורלו ושל ייעודו ובלית ברירה עליו להגשים את הייעוד שלו בתנאים הקשים שזימן לו הגורל . מבין שתי נקודות המבט על מותו, זו של לוי וזו של פרויד, רוזנצווייג ככל הנראה היה מבכר את השנייה, כפי שניתן לראות במכתבו לעורך-הדין האנס טריב מ- 6 במרץ 7 9 : בדרך כלל איני הורס את האגדה שנוצרה סביבי בגלל מחלתי . אני יודע יפה כי בלעדיה רוב בני האדם, לא היו מוצאים את הדרך אלי כלל . זה פשוט תחליף הכרחי בגלל המראות המגעילים –...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן