414 | מוות דיאלוגי אומר ״רק כשאני צוחק״ . באמצע הלילה, עם כאבים נוראיים, הייתי עם כאבים 5 נוראיים . . . מרבית ההישגים הפסיכולוגיים שהשיגו הנוטים למות ושנסקרו בשער הזה, לרבות תפיסות הזמן השונות, הגישות למוות, דרכי ההתמודדות איתו – בייחוד ההומור – לא בהכרח נוצרו לקראת המוות ולא בהכרח הם קשורים אליו ( אף שלעיתים זה אכן היה כך ) . ואולם, על סף המוות ראוי שנבחן גם את יכולתו של האדם להמשיך לבטא את נטיותיו ואישיותו שאפיינו אותו כל חייו, אם מצד ניסיונו של האדם להמשיך להיאחז במה שכבר לא רלוונטי לחייו ( ולמותו ) ואם מצד עוז רוחו המאפשר לו להמשיך לדבוק במה שבכוחו לסייע לו בהתמודדותו החדשה . בדיאלוג הקצר בין אוחובסקי לקניוק אפשר לראות את הדבקות של קניוק בהומור הסאטירי האופייני לו כל כך, אך לא פחות מכך יש בדבריו גם סוג חדש של יצירתיות דווקא אל מול המוות . ההומור הסאטירי המוכר של קניוק בא לידי ביטוי לפני הקטע המצוטט, ושני הדוברים מתייחסים אליו בדבריהם . מדובר ב״דבר הזה ש [ קניוק ] מיד עושה סאטירה פוליטית, מיד מעורב״, כמו שאומר אוחובסקי . קניוק מצליח לעשות כל מיני חיבורים מצחיקים – הוא רואה את ביבי ב...
אל הספר