212 | מוות דיאלוגי פי רוב, ולכל הפחות בנרטיבים שבחנתי, אהבה לשמהּ, בלי הציפייה לתגמול, ״אהבה שאינה תלויה בדבר״ . במסגרת ״אהבה של אמת״ זו דנתי בנושאים שונים למן המשבר השפתי ועד לחולשתו של האהוב, כשהציר המרכזי שהעסיק אותי לאורך הדיונים היה המתח שבין הליטוף לחיבוק ובין קבלת האחרוּת לשאיפת ההתאחדות . את האחרונה הראיתי בשלל גווניה ומופעיה, למן אהבת אלוהים ועד אהבת בשרים, ובמידה מסוימת אפשר שכך צריך להבין את ״מחלת האהבה״ המתוארת בשיר השירים, או את ״שגעון האהבה״ שעליו כותב הרב סולובייצ׳יק, ומכיוון אחר גם את שירהּשל דליה רביקוביץ, ״אהבת תפוח הזהב״, ששורותיו הפותחות מובאות כמוטו לפרק . את התנועות ההפוכות של האהבה – אותן אני מגדיר כקבלת האחרוּת ושאיפת ההתאחדות – בחרתי לתאר בעיקר באמצעות הגותם של ארבעה הוגים דיאלוגיים : בובר, רוזנצווייג, הרב סולובייצ׳יק ולוינס . במספר מקומות אף הערתי על הזיקות בין הגותם לבין תפיסות פסיכואנליטיות וקבליות, אף שתפיסות אלו ( חרף עושרן הרב ) לא היוו את מוקד הדיון, אלא רק סייעו בידי להבין טוב יותר את הכוחות העמוקים 0 המפעילים את האהבה בלי להזדקק להפרדה בין אהבת בשרים ו...
אל הספר