124 | מוות דיאלוגי הנוגעות לפועלו של פרומן למען השלום . תוך כדי תשובתו עוצר פרומן ושואל את שני : הרב פרומן : אבל . . . סליחה שאני קצת לא מרוכז . את מכירה את השיר של רחל, 9 ״מנגד״ ? השיר הזה כתוב על המצבה שלה : קשוב הלב . האוזן קשבת . קַשּׁוּב הַלֵּב . הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת : הֲבָא ? הֲיָבוֹא ? בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ . מה היא כותבת כאן ? דבר שהוא פנטסטי . אנחנו כאן בתקוע, מול הר נבו . ומשה ואהרון גם הם בנבו . לא זכו . לא הגיעו . יש אלוהים או אין אלוהים ? זו שאלה שכל החיים שלי אני שואל, מורט עוד עלה כותרת, ועוד עלה כותרת . יש, אין, יש, אין . שני : אתה לא בטוח שיש אלוהים ? הרב פרומן : לפעמים אני בטוח . לפעמים אני בטוח שאין . כל המשפחה נרצחה בפולין . כל המשפחה . שני : מה אתה שומע בשיר הזה ? הרב פרומן : זה על משה רבנו . כל החיים הוא מוליך את העם לארץ ולא נכנס אליה . והנה אני בדיוק במצב הזה . את מבינה . סוף סוף ביבי רוצה לדבר איתי, לשמוע מה לעשות . ואני אומר את זה לשבחו, כי הלך המחשבה שלו כל כך שונה, והנה הוא מוכן להיפתח ולשמוע . יש לי הצעות . אני חושב, למשל, שצריך לשלוח מכתב ברכה לד״...
אל הספר