תורה, דבקות ועבודת ה׳

197 פרק שישי : הלימוד וכתבי הקודש 197 המקודשים של האלוהות ( הירוגמיה ) – מתרחש כאשר הלומד מקדיש עצמו לעיסוק בתורה ולפירושה בתחושה של התחדשות מתמדת . דרשה שנשמרה בכתביו של משולם פייביש הלר, תלמידם של ר׳ דב בער ושל יחיאל מיכל מזלוטשוב, מציעה את התיאור המלא של לימוד מיסטי ותורה לשמה המיוחס למגיד : ואני שמעתי מפה ק״ק [ קודש קודשים ] האלהי ר׳ דוב בער ז״ל באותה שבת שהייתי שובת אצלו בחיים חיותו, ששאלוהו איזה מדרש, שאמר שם במדרש משל של ת״ח [ תלמיד חכם ] , למה הדבר דומה ? לזוג של זהב וענביל של וכו׳, ואמר כי מי שעוסק בתורה לשמה, ר״ל [ רוצה לומר ] להיות מרגליות דבוק בהשי״ת [ בהשם יתברך ] ותמיד כל הגיון לבו בהשי״ת כמו שאמר הכתוב ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה״ ( יהושע א, ח ) – בו 4 דייקא [ דווקא ] , ר״ל [ רוצה לומר ] , בה׳ יהיה הגיונך . בביאור המילה ״בו״ שביהושע א, יח כמתייחסת לה׳ ולא לתורה מדגיש המגיד שיש להתייחס ללימוד הדתי כולו כאל מסע אישי מעמיק להשגת אינטימיות עם האל . לימוד כזה מרחיק הרבה אל מעבר לספיגת ידע או רעיונות, אומר המגיד, משום שבמאמצים מעין אלו מגיע האדם למפגש עם ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן