אנחנו לא קורבנות – האימהוּת בקיבוץ

328 | לדובב שפתי שותקות הקשים שהתוו את חייהן נתפסו כחבלי כיבוש של המשימות החלוציות . כך חשה יוכבד בת רחל כאשר הסבירה את השינוי במראה החיצוני של החברות בגלל העבודה הקשה וההזנחה של הטיפוח החיצוני . אין היא מבכה את מצבן של החברות ואין היא רואה בהן קורבנות של המהפכה שחוללו בחייהן, נהפוך הוא, באמצעות תיאור המראה החיצוני שלהן, שהיה לדבריה בלתי מחמיא, 24 היא ביקשה להבליט את הנכונות שלהן להקריב למען הגשמת החלומות . גם כאשר הכותבות התריעו כנגד תופעות בלתי רצויות בחייהן, הן לא הפנו אצבע מאשימה כלפי גורמים שונים ביישוב, בתנועת הפועלים ובקיבוץ שהיו יכולים לשנות את תמונת חייהן ולו במעט . הן זקפו את תלאות חייהן לכורח השעה ואת ההבדלה המגדרית תלו במורשת הדורות שקשה לשרש בפרק זמן קצר . בזכות האמונה בדרך שבחרו ובזכות התכלית שהן העניקו לחייהן הן לא ראו עצמן כחסרות ישע שפגעו בהן, כתוצר פסיבי הנתון למניפולציות מגדריות של ההגמוניה הגברית . נהפוך הוא . אנרגיית העשייה שלהן, כפי שבאה לידי ביטוי בכתיבתן, הופנתה לקבלת האחריות על עצמן לחולל שינויים . הן בחרו להיאבק ולא לעזוב כמו חברות לא מעטות שהרי בסופו של דבר ה...  אל הספר