"סימה יקרה, אני רואה בתיק שאת סובלת מכאבי רגליים וברכיים כבר כמה שנים . הרבה לפני שהתחלת עם הכדור לכולסטרול . יש כאן צילום מלפני שנה שמראה שחיקה של הסחוסים בברכיים . ואנחנו בתקופת מלחמה, ובתקופות כאלו אנחנו יותר רגישים, והכאבים יותר חזקים, בעיקר בלילות" . "אבל קראתי בגוגל שהכדורים שנתת לי גורמים לכאבי שרירים, והכאבים באמת החמירו מאז שאני לוקחת אותם . החברות שלי הזהירו אותי מהכדורים האלה, ואני לא מוכנה יותר לקחת אותם ! " ומטופלת אחרת : "דוקטור, יש לי דפיקות לב . . . זה נורא . . . אני לא מצליחה לישון . רק שוכבת במיטה ומרגישה את הדופק המהיר, ובמקום לספור כבשים, אני בודקת את הדופק" . "וכמה הדופק בדקה ? ", אני שואל . "סביב מאה", היא אומרת לי, ובוחנת איך אני מגיב . כשאני לא מראה סימני דאגה, היא ממשיכה : "ולפעמים יש גם הפסקות בדופק . . . ", הפסקה דרמטית . עוד מבט בוחן אם אני נבהל . "כל הזמן אני פוחדת שזה יפסיק, ככה פתאום" . ושוב היא עוצרת, מסתכלת עליי . אם אני מזמין אותה למיטת הבדיקה היא מחייכת ונרגעת . אבל כשיום אחד אני לא מזמין אותה להיבדק, היא פורצת בבכי . "ריבה יקרה, אנחנו יודעים מה יש לך...
אל הספר