פרק שישי עמדת ההנהגה בנוגע לפינוי אזרחים לאחר הפלישה

ע מ ד ת ה ה נ ה ג ה ב נ ו ג ע ל פ י נ ו י א ז ר ח י ם ל א ח ר ה פ ל י ש ה [ 193 ] "עד 19 ביולי, נהרגו בהפצצות 172 בני אדם ו- 321 נפצעו" . 2 בירושלים הגיעו ההפגזות לידי כך "שפציפיסט כמו [ מרטין ] בובר אמר לזיאמה [ ארן, ממנהיגי ירושלים, לימים שר החינוך ] , שצריך להציג אולטימטום לערבים — אם ההרעשה לא תיפסק, אנו נענה ולא נתחשב עם אפשרות של פגיעה בקבר הקדוש" . 3 התביעה הכללית לעמוד בשער נמסרה לכל הציבור היהודי בארץ ישראל, בעיר ובכפר : כל הטובים באדם קוראים אלינו הפעם : הסתלקו בעוד מועד מגיא ההשמדה והיו לעם במשפחת העמים ! הא ארץ והא מדינה . גוננו עליה ! הוכיחו כי היא שייכת לכם ואתם שייכים לה . בשרו בחוצות תבל כי בא הקץ לתקופת השחיטה בישראל והחלה מלחמת היהודים על קיומם . 4 לענייננו יש לחדד את השאלה כיצד סברו בני התקופה כי יהיה נכון "לעמוד בשער" : עם הילדים או בלעדיהם . ככל שגברה הלחימה הבינו רבים יותר כי התשובה היא "בלי הילדים" . החלק הלטנטי בתורת האי-פינוי של היישוב היה לחלק הדומיננטי . גי ב ו ש מ דיני ות בנוג ע ל פ י נ ו י אזר ח י ם בע רים עד פלישת צבאות ערב ותחילת ההפצצות מן האוויר על הריכ...  אל הספר
עם עובד

הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב