החוט המשולש 142 באוסלו, בירת נורווגיה . הדיאלוג הזה קרם עוד וגידים בקיץ 1993 , כאשר אנשי אש"ף הסכימו לחתום על הסכם ביניים לחמש שנים, שבהן לא ייכונו שינויים טריטוריאליים בשטח ( כדי לאפשר לדעת הקהל הישראלית לעכל את המהפך הדרמטי ) , תוך הבטחה שהשנים האלה ינוצלו למשא ומתן על הסדר קבע, שייחתם בתום חמש שנים . בו בזמן הבטיח רבין לאמריקנים שהבנייה ביו"ש תימשך מכאן ואילך * רק ביישובים הקיימים, ולא ייבנו עוד יישובים חדשים . הידיעה על ההסכם הכתה בהלם את דעת הקהל הישראלית והעולמית . נקבע תאריך לחתימה רשמית על ההסכם : 13 בספטמבר 1993 , ימים ספורים לפני ראש השנה . ההפגנות לא איחרו לבוא, ובראשן כמובן אנשי מפעל ההתיישבות ביו"ש בפרט, ואנשי הציונות הדתית בכלל . הרי מאז הקמת "גוש אמונים" ב- 1974 לקחה על עצמה הציונות הדתית להוביל את מפעל ההתיישבות הזה, ולמעשה, ראתה בו את הפרויקט הלאומי המרכזי שלה, טביעת החותם המיוחדת שלה על ההיסטוריה הישראלית, כאשר לשיטתה תנועת "העבודה", המובילה ההיסטורית של ההתיישבות בארץ, כבר היתה חלשה מכדי להמשיך להובילו . הזעם בציונות הדתית ( היו, כמובן, גם אנשי שמאל דתי שתמכו בהסכמים...
אל הספר