מֵעבר למלנכוליה : "הכוח הממית" של "הכוח האחר" 159 הספר . הנדל כתבה, למשל, בעמוד אחד : "כמובן, כל זמן שאני חיה, הוא הלאה חי . ומה יהיה איתו אחר כך ? מוזר . אינני חושבת מה יהיה איתי אחר כך . אני חושבת : מה יהיה איתו אחר כך ? " ( ארכיון הנדל, 1 - 1 : ,37 41 ) ; ובמקום אחר היא מעידה על כך שאיננה מפסיקה לחשוב "מדוע הוא מוסיף להיות על ידי כל רגע במשך עשרים וארבע שעות ביממה ועל כך שאני מוסיפה, לאמיתו של דבר, להמשיך לחיות — חיים מלאים — עם אדם שכבר מת" ( שם, 1 - 1 : ,37 239 ) . מאירוביץ אכן המשיך לחיות גם לאחר המעבר מחיפה לדירה בתל אביב, שבה לא גר מעולם, "ואת השותפות בינינו לא מפיגה גם העיר הזרה" ( שם, 4 - 1 : ,37 248 ) . בקטע אחר, שבו מסופר על מכר שהתקשר לספר להנדל שהוא נוסע לבקר את קברו של מאירוביץ ולשוחח עימו, היא כתבה : "וצבי ישמע . בודאי . צבי ישמע . שוכב בתוך האדמה ושומע . עץ גדל עליו ושומע . פרחים גדלים עליו ושומע . אבנים מונחות עליו ושומע . ברחובות מתהלכים אנשים . לא שומעים . והוא בתוך האדמה שומע . ברחובות מתהלכים אנשים . לא רואים, לא שומעים . והוא בתוך האדמה, הכל רואה . הכל שומע . רק ...
אל הספר