26 מבוא העל" של החיבור כולו . במילים אחרות, החיבור מבקש לצעוד גם אל מֵעבר למודוס המלנכולי ולא "להיבלע" בו . למושג "מלנכוליה" יש יסוד בולעני לא רק משום שה"בליעה" ( האינקורפורציה ) של האובייקט האבוד היא חלק מהמנגנון של הסובייקט המלנכולי, אלא גם משום שהמלנכוליה כמושג תאורטי הופכת לעיתים לבולענית בנוגע לטקסט שעליו היא מוסבת, וכך בסופו של דבר היא מבקשת ( ואף מצליחה ) למשמע ו"לסדר" את הטקסט החידתי, המפורק והבלתי סדור . הטקסטים של הנדל מזמינים, לטענתי, את הקריאות המלנכוליות, ואף נענים להן, אך הם משמיעים לעיתים גם קול אחר של התקוממות סמויה נגד המצב המלנכולי . ולכן גם חיבור זה מציע תנועה כפולה של אימוץ המלנכוליה והקריאות המלנכוליות, לצד שמירת מרחק מהבולענות של המודוס המלנכולי ומהפיכתו לעקרון-על פרשני מארגן . הפיגורה של "המקום הריק" — פיגורה אמביוולנטית כשלעצמה הכורכת יחד נוכחות והיעדר, מלאות ורִיק — אולי מציעה גם מפלט מהבולענות ומה"מלאות" המלנכולית ומאפשרת, כפי שיוצג להלן, את התנועה אל מעבר לה . למלנכוליה כמושג וכרעיון יש היסטוריה עשירה מהמאה החמישית לפני הספירה ועד ימינו . מקור המושג, שפירושו ...
אל הספר