ב. הגבלות על מקום ההפגנה

99 פרק 7 . הבעיות והפגמים בדין הקיים קודשים ליהודים, "הממונה" הוא "מי ששר הדתות מינהו, על פי המלצת הרבנים הראשיים לישראל, להיות הממונה הראשי או הממונה על מקום קדוש פלוני" . אין מדובר בגורם בעל רקע משפטי בהכרח, אלא לגורם בעל זיקה דתית . 312 רב החשש כי אותו ממונה לא יכפיף עצמו לדין המדינה, לשוויון ולעקרון חופש הביטוי ; ולנוכח זיקתו הדתית הוא יטה לתת משקל עודף לרגשות דתיים ויכריע הכרעות שיצמצמו את חופש המחאה בלא הצדקה . מדאיגה עוד יותר העובדה שברצותו יוכל הממונה לאמץ את התפיסה שתפילה שוויונית היא בגדר "הפגנה פוליטית", שאותה בכוחו לסכל . 313 למעשה, מטרידה לא פחות זיקתו הפוליטית לגורם הממנה, העשויה להשפיע על שיקול דעתו, ובכך להוסיף רובד בלתי ענייני נוסף למערך קבלת ההחלטות בנידון . לעניין הר הבית — אין חוק האוסר במפורש על עריכת הפגנות שם, אך המדיניות הישראלית ( בהחלטה, ולא בחוק ) 314 משנת 1967 קובעת כי אין לערוך שם טקסים דתיים ותפילות יהודים בשל הסיכון החמור הכרוך בכך לשלום הציבור ולסדר הציבורי . 315 כפי שכתב משה הלברטל, "מתחת ליופי הנשגב של העיר מבעבעת הלבה הרותחת של ההר הקדוש, והתנועה הקלה...  אל הספר