סיפורה של איילת להב | 79 רוב החברות שלי ללימודים גרו באורנים, אך אני, מסיבותיי שלי, חזרתי כל יום הביתה . בשנה השנייה, כשהייתי בהיריון, נשארתי לעיתים ללון באורנים אצל חברותיי, בעיקר בחורף בימי גשם . הספרייה, מקום מואר של בילוי חברתי, הייתה פתוחה עד מאוחר, ובערב נהגנו ללכת לשם . אני זוכרת יחסים מאוד בלתי אמצעיים עם מרים רות, ששמרתי איתה על קשר עד שנות חייה האחרונות . גדעון לוין תמיד שמר על דיסטנס [ מרחק ] . מאוחר יותר עבדתי איתו, ואז נשבר הריחוק . שמרתי גם איתו על קשר כל השנים . הקשר עם המורים הזכיר לי מאוד את הקשר שהיה לנו עם המורים במוסד החינוכי . כל אחד ידע את מקומו, אבל היו יחסים חבריים של שיתוף פעולה . הייתה לי זכות לפגוש את האנשים המיוחדים הללו . כשאני חושבת היום על הדרך שעשיתי, אני בטוחה שהבסיס הוא אורנים, שההשראה באה מכאן, שזו זכות גדולה מאוד להיות מחנך בגיל הרך, שיש לזה משמעות ושאתה יכול להשפיע ולתת מעצמך לילדים רכים . כששואלים אותי בנסיבות שונות מה המקצוע שלי, אני תמיד אומרת בגאווה שאני גננת . מה היא חושבת לעצמה ? עשר שנים הייתי גננת ומורה בכיתות א' - ב' במרחביה . בקיבוצי השומר...
אל הספר