228 עמוס גולדברג את הפרק הקודם פתחתי בטענה שסמיכות הזמנים, והזיקות ההיסטוריות החזקות בין מה שהתרחש באירופה בשנות ה- 30 וה- 40 לבין מה שהתרחש בארץ ישראל-פלסטין באותן שנים וגם לאחריהן, דהיינו רצף ההיסטוריה היהודית והעולמית, אינו מאפשר למעשה לחשוב, בוודאי לא מפרספקטיבה יהודית, את השואה, הקמת מדינת ישראל, והנכבה לגמרי בנפרד . הבנה היסטורית שלמה של כל אחד מהאירועים ושל משמעותו מחייבת התייחסות לשני האחרים . בכך, כפי שהסברתי, אין כדי לטעון שהשואה והנכבה הם אירועים זהים מבחינה היסטורית ומבחינת היקף האלימות והרצחנות שהתגלמה בהם ; הטענה היא שאירועי 1948 בארץ ישראל לא יכולים להיות מנותקים ממה שהתרחש באותם שני עשורים באירופה . במהלך הפרק הצבענו על מקרה קונקרטי אחד - כיצד סוגי האלימות השונים הקשורים באירועים הללו נכרכים יחדיו בספר זיכרונותיו של בני וירצברג . אך וירצברג לא היה מקרה יוצא דופן ; גם רבים אחרים יצרו, לעיתים אף באופן אינטואיטיבי, קישורים מפורשים בין האירועים . ב- 6 במאי 1948 דיווחה גולדה מאירסון ( לימים מאיר ) להנהלת הסוכנות היהודית בעקבות ביקורה בחיפה הערבית ימים אחדים לאחר כיבושה, וכך ...
אל הספר