215 וזכרת - חמש קריאות ביקורתיות בזיכרון השואה לכוון את רגשות האיבה והזעם אל כיווני פעולה קונסטרוקטיביים ולהנחות את הנוער למצוא את סיפוקו בפעילות במסגרות הצבאיות של היישוב, כתחליף לנקמה המתבקשת בגרמנים, שאיננה בת 381 שירו של חיים גורי משנת 1953 "מן הדליקה ההיא", השגה" . שהפך במשך עשורים רבים לשיר קנוני בעצרות יום השואה ביד ושם ובבית לוחמי הגטאות, הוא אולי פרדיגמטי בהקשר זה : מן הדליקה ההיא אשר שרפה גופכם המעונה והחרוך, נשאנו אש - לפיד מאיר לנשמתנו, ובה הדלקנו את שלהבת החרות, עמה הלכנו בקרבות על אדמתנו . [ . . . ] נקמנו את מותכם המר והבודד באגרופנו שכבד הינו וחם הוא, 382 [ . . . ] דחף הנקמה בגרמנים מוצא אפוא את פורקנו במלחמה בערבים . במובן זה וירצברג מבטא מערך זהויות והתקות כפול : מחד גיסא הוא מזהה את עצמו כלוחם עם סמלי העוצמה הגרמניים . וכך, כשהוא מנקה את הרובה הצ'כי שניתן לו הוא מהרהר : "רובים צ'כיים אלה היה להם דמיון להפליא דווקא לרובים הגרמנים שהנאצים ליוו אותנו בהם בעת מסע המוות ואשר מתוך לועו של אחד כזה שלח הנאצי כדור בראשו של אבי [ . . . ] בהכרה מלאה חשתי רגשי גאווה 383 ונקם בעצם...
אל הספר