מבוא: מגמות בחקר מצרים והמזרח התיכון בעבודותיו של ישראל גרשוני

מאיר חטינה ואורית בשקין 18 בסתר עם עצמה, "דבר לא ידמה לי", ומטליאה את מעיל הנצחיות המנוקב מאחד מכיווני הרוח . הייתי שם . בן האנוש נהג לכתוב בה את חוכמת המוות / החיים כל דבר הוא סנטימנטלי, מואר באור ירח, זולת השיר, הפונה אל המחר, מהרהר בנצח, ואינו מביע אלא את שבריריותו למול הנילוס 1 לכל קורא, אנו מניחים, קשה שלא להתפעל מכשרונו העצום של דרוויש . אולם לתלמידיו המובהקים של פרופ' ישראל גרשוני צפויה חוויה נוספת בקריאת השיר . איננו יכולים שלא לשאול : האם היה מחמוד דרוויש באחד מהסמינרים הרבים של גרשוני ? האם קרא בהם על המגמות הפרעוניות שעיצבו את מצרים המודרנית והעלו על נס את אליה הקדמונים, כמו אל השמש ? האם נחשף להגותו הליברלית של אחמד לוטפי אל‑‑סַיִִּד שטען כי כל אדם אשר חי במצרים עובר "מיצור" על ידיה, לא משנה מהו מוצאו ? האם התוודע דרוויש לנטרוליזם של מוחמד חוסין הַיְכַּל שהעלה על נס את תווי פניו של הטבע המצרי, למשל ברומן המפורסם זַיְנַבּ ואת יכולתו של הנילוס לעצב את דמותם של אלו החיים לאורך גדותיו ? האם הכיר את תפיסות הזמן המצריות של תַּוְפִיק אל‑‑חַכִּים ? דרוויש כנראה לא היה זקוק לסמינרים...  אל הספר
רסלינג