] 178 [ חוכמת ל ב והפניה דחופה לאבחון מקצועי . בשלב זה אני בדרך כלל מקבלת את שיחת הטלפון הראשונה : על הקו הורה מהוסס, דואג, מתלבט, שמבקש לדעת : האם זה נורמלי ? האם יש צורך להתחיל טיפול ? ואיך בכלל מזהים את הגבול ? כלומר, איפה עובר הגבול בין בררנות באכילה, תופעה שכיחה מאוד בגילי גן ובית הספר היסודי ובין הפרעת אכילה שדורשת טיפול מעמיק יותר ? בין מופנמות וביישנות לחרדה חברתית ? בין קשיים בוויסות רגשי או אגוצנטריות תואמת גיל ובין הפרעות התנהגות וקיבעונות נרקיסיסטיים ? בין ילד מיוחד, שנראה ומתנהג קצת אחרת, לילד על הרצף ? בין מרדנות ושובבות להפרעה מתנגדת ובריונות ? או בין מזג פסיבי ושקט לדיכאון והסתגרות ? בין עקשנות ונוקשות להפרעה אובססיבית קומפולסיבית ? ועוד ועוד . לכאורה השאלה היא אבחנתית, ועל כן ספציפית לילד, אך מכיוון שצומת זה נפוץ מאוד ומתרחש לדעתי כמעט בכל בית, ברצוני להתעמק בחוויה ההורית המבוהלת לנוכח סימפטומים מדאיגים ולשאול מדוע מתעוררת בהלה זו, ויתרה מכך : האם חשוב בכלל להכריע בסוגיית הנורמליות ? מה זה נורמלי ? לכאורה אפשר לחשוב שהאשם בקושי להכריע בסוגיית הנורמליות הוא המחקר . מכיו...
אל הספר