] 58 [ חוכמת ל ב לעומת המאבק על ההנקה שגליה מתארת, אצל עדי ההנקה הסתדרה יחסית בקלות . אמנם בשבועות הראשונים הופיעו קצת פצעים וקשיים בחיבור, אבל די מהר השתפרו הדברים וההנקה עלתה יפה . אבל ! מיד כשהתחברה נעמי התינוקת לשד, הרגישה עדי כאילו לופת אותה משהו לא מוכר ומאיים . מעין תחושות של צמא, ריקנות ועצבות תהומית כאחד . עדי מספרת : בהתחלה באמת חשבתי שאני לא אוכלת מספיק, אולי אני לא שותה מספיק, משהו כזה . אבל ככל שהזמן עבר הבנתי שזה נפשי, לא פיזי . ההנקה פשוט באה לי רע . כאילו מישהו מתחבר לי לשד ויונק ממני את כל אנרגיית החיים שלי . בבת אחת משתלטת עליי תחושת ריקנות ועצב . אני כבר מכירה את זה ויודעת שאחרי כחמש – עשר דקות של הנקה זה מתאזן, אבל התחושה הזאת כל כך נוראית עד שאני מוצאת את עצמי נמנעת מהנקות או מגדילה את הפער ביניהן או מנסה כל מיני דברים אחרים . רק לא לחבר אותה לשד ולהרגיש את הנפילה הגדולה למטה, כמו שאני מכנה את זה . תחושות קשות בתחילת ההנקה זכו לאחרונה גם לתיקוף אמפירי בעקבות 53 אצל אחרות מחקרים על רפלקס העצב המתרחש לעיתים בעת ההנקה . ההימנעות איננה רק מכאב נפשי כי אם גם מכאב גופני ...
אל הספר