] 12 [ חוכמת ל ב כשסיימתי לכתוב את הספר, גאה ומרוצה, הראיתי אותו לאימי . אימי הייתה הקוראת הראשונה, ולא פעם גם היחידה, של הספרים שכתבתי . תגובתה הפתיעה אותי . בעודה משבחת אותי על כתיבתי, התמלאו עיניה בדמעות . שנים רבות עברו עד שהבנתי מה בדיוק הכאיב לאימי בסיפור שכתבתי, אך זכרתי היטב את ההפתעה שהרגשתי מתגובתה . בספר הזה נהגתי באותה שיטה ישנה . קודם כול כתבתי את ראשי הפרקים, אחר כך סרטטתי את הכריכה הקדמית ואת גב הספר . אחרי כן כתבתי את תוכנית הספר ואת תקצירי הפרקים, ואלו היו פתוחים במחשב שלי יותר מעשור . עשור שבו ילדתי שלושה ילדים, סיימתי דוקטורט וטיפלתי בהורים רבים בקליניקה פרטית שפתחתי . יום אחד, חשבתי, אתפנה לכתוב את הספר . אך הכתיבה נדחתה מסיבות שונות . עומסי החיים, התחייבויות למחקר, חוסר ביטחון בכך שיש לי משהו מעניין להגיד, חשש מתגובה חברתית לא אוהדת ועוד סיבות שמשאירות ספרים רבים ״במגירה״ — כל אלה ״הקפיאו״ את תוכניתי . כשבערה בי הכתיבה, כתבתי פרקים יחידים, פרסמתי אותם כמאמרים, והם זכו לתגובה אוהדת . אולם תגובה אוהדת, משמחת ומרגיעה ככל שתהיה, לא הספיקה כדי לאזור את האומץ הדרוש לכתיב...
אל הספר