מרחב

מרחב | 167 כולם מכירים את זה, כל פעם שעלה משהוא על המשפחה של יוני מישהו זורק את הסיפור לאוויר . תפיסת המושב כפנאופטיקון, שהועלתה בסעיף הקודם ( ‘המרחב הפנאופטיקוני' ) , מבטאת התבוננות במושב כמרחב שקוף — כולם רואים בו הכול אצל כולם, דבר אינו ניתן להסתרה מפני החברים האחרים . הציטוט דלעיל מצרף ממד נוסף לציר המרחב, הוא ציר הזמן . כלומר, לא זו בלבד שכולם רואים הכול אצל כולם, המידע גם ייזכר וינצר לאורך זמן, לעתים עשרות שנים . בסרט הקלאסי של דרור שאול, “מבצע סבתא“, מתואר מרחב כפרי אחר — קיבוץ עסיסים . אחד מגיבורי הסרט, מפקד בכיר ביחידה מובחרת, מכונה “קרמבו“ — אות קלון שהוא נושא עמו מאז ראשית ימיו בבית הילדים, כאשר נתפס גונב ומחסל קופסת “קרמבואים“ . בדומה לסיפור כרטיסי הקרקס, כך בסיפורו של קרמבו — שלושים שנה, לטוב ולרע, הכפר זוכר ולא שוכח . ביטוי אחר לזיכרון הארוך של המושב, זכיתי לפגוש כשביקשתי מאחד המרואיינים לתאר כיצד התגלגל למושב, ובתשובתו תיאר לי את סיפורו האישי : הצטרפתי למושב צין כי אחי הבכור היה אמור להמשיך במשק של ההורים . הוא נהרג במלחמת יום כיפור . אנשים עושים תכניות ואלוהים צוחק . . ...  אל הספר