הכתיבה כמעשה עדות – השתמעויות מטא־היסטוריות

לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 203 לילי קשטיכר - האישה שכתבה באושוויץ | 203 בנובי-סאד, ב- 1940 . יכולת זו היא איכות השמורה מעבר לדיוק הזמן ומעבר למילים . זוהי עדות לכוחה הנפשי של לילי, במלחמתה המטפיזית להישאר בת-אדם, לשמור על צלם האדם, על אנושיותה, במקום ותחת משטר שמטרתם הייתה השמדה פיזית ומחיקת כל צל של אנושיות והומניזם מהאסירים . לילי כמובן לא הייתה האישה היחידה שהבינה את מטרתם של הגרמנים ומרדה בהם, מרד מטאפיזי הרואי . פקנהיים ( Emil Ludwig Fackenheim ) מזכיר את גבורתה של האסירה הפולניה פֶּלָגְיָה לווינסקה ( Lewinska Pelgia ) שאחרי השחרור מאושוויץ כתבה בזיכרונותיה, כי בהיותה באושוויץ הגיעה למסקנה, שהנאצים רצו להשפיל את הקורבנות "שימותו בצואתם" . ברגע שהיא הפנימה את ההבנה הזאת, החליטה להתנגד : "ברגע שהבנתי את העיקרון המניע כאילו התעוררתי מחלום [ . . . ] הרגשתי תחת ציווי לחיות [ . . . ] ואם אמות באושוויץ זה יהיה כבן אדם, אשמור 327 על כבודי . לא רציתי להפוך ליצור גס, עלוב ודוחה כפי שאויביי ציפו" . מתוך עדות זו, כמו מתוך כתביה של לילי, ניתן לראות בבירור את מה שפקנהיים מתאר כגילוי פ...  אל הספר