אחרית דבר 339 האנשים , החברוּת , היערות , האורנים , הירוק בעיניים — כל אלה משכו אותי מאוד , אבל אני רציתי לבנות קיבוץ מבראשית . ביקרתי גם את החברים בבית זרע . יהודה טובין וזלמן וסוניה וינוגרדוב ביקשו שאשאר , אבל החום הנורא ולהט האוויר של עמק הירדן , שלא נמוג גם בלילה , היו קשים לי מדי . מרים וישנייבסקי ויהודית דבורצקִי היו חברות הגדוד שלי בתנועה . הן באו ממשפחות אמידות שיכלו לממן את הסרטיפיקט ואת המסע לארץ ישראל ועלו ב- 1938 עם ' עליית הנוער ' לבן שמן . לשתיהן היו כאן אחים וקרובים שעלו לפניהן . מרים הייתה חברה קרובה . יחד ישבנו בביתה ועברנו על רשימת הציוד שהתבקשה להביא : מצעים , מגבות , בגדים ושמיכות . אוסשטַיֵיערונג . נדוניה לארץ ישראל . הסתיו של 74' נמשך אל תוך החורף . הכל היה בו אחר ושונה מתבנית הסתיו שהייתה טבועה בי . כיוון הרוח , עוצמת האור , עלי העצים שלא הזהיבו ונשרו , להקות הציפורים שהגיעו ולא עזבו , ריחות האדמה , צבעי הפרחים , מסע העננים . מרים הייתה חברת קיבוץ להבות הבשן . נקודה קטנה ומנותקת בגליל העליון , בשיפולי הגולן . לא כביש , לא דרך סלולה ולא סידורי תחבורה . צריך היה להג...
אל הספר