גרמנים פולשים לגרודנו 61 פניהם של אמא ואבא היה מחריד . חומת המגן של הבית קרסה באחת . מי יודע מה עם הדודים שגרו ברחוב פוצ ' טובה , במרכז העיר ומה על המשפחה בפורשטאט . רק אחרי ימים נודעו הזוועות . ראשון לספטמבר 1939 . לפנות בוקר נפלו הפצצות הראשונות . החלונות רעדו . התריסים נפערו מן ההדף . בנפילות הראשונות חשבנו שאלה רעמים . היינו בסופו של סתיו . לאט חלחלה בגוף התחושה המצמיתה שהנפילות המתקרבות בעוצמה גוברת אינן רעמים . בהלה איומה אחזה בנו . כולנו הגענו בריצה לחדר ההורים , מחפשים היכן להתחבא , להיעטף ולהיאסף אל המרחב המוגן שיוצרים אמא ואבא , הכסתות הרכות וחום המיטה . אבל אבא קטע באחת את אשליית הרגע ואמר : להתלבש מייד ! קודם לכל להתלבש ! סלים עם לחם ומצרכי אוכל עמדו בפרוזדור . מאז שחזרתי הכינה אמא בכל יום את הסלים . שמא יישרף הבית . שמא נאלץ לברוח . כל אחד ידע איזה סל מיועד לו . שחר עלה . בתוך תופת ההפגזה ראיתי את הפצוע הראשון בחיי . יהודי שגר בהמשך הרחוב שלנו . איש נמוך , גיבן במקצת ומאוד מאוד בודד . הוא הראשון שנפצע . ודאי יצא לראות מה הרעש הנורא ונפגע מרסיסי הפצצות . כל הלילה הוא שכב על...
אל הספר