267 נ ס פ ח ה נסתפק לעת עתה בקווים קצרים אלו על תולדות היהדות, ונעבור לנושא העיקרי של מאמר זה, כלומר מהות היהדות עצמה . היהדות היא, כפי שאמרנו, תורה עיונית - מעשית, דתית - מוסרית . היא תורה, הוראה, ולא מדע . היא הוראה עיונית - מעשית, כלומר היא מתכוונת להחדיר דעות מסוימות ורגשות מסוימים, שבעקבותם יוּנע האדם לפעול באורח ידוע, ולא באורח אחר . מטרת היהדות היא הפעולה : 'לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה' ( אבות, פרק א ) . היהדות היא תורה דתית - מוסרית . היא מורה דעות דתיות ועשיות מוסריות . מהות היהדות צריכה אפוא להיות כפולה, כלומר צריכה להיות מורכבת משני יסודות, דהיינו היהדות מן ההכרח שיהיו לה שתי פנים, האחת עיונית, המתייחסת לדעות הדתיות, והאחת מעשית, המתייחסת לעשיות המוסריות . שני היסודות האלה הם : ההשגחה והחמלה . הראשון מבטא את הרעיון, כי אין הטובות והרעות שבחיינו תוצאה של מקרה, אלא צדק ה' הנותן אותן כגמול על מעשינו הטובים או הרעים . אמונה זו שולטת בכל דפי כתבי היהדות, ואברהם עצמו הצהיר עליה ברמה כשאמר : 'האף תספה צדיק עם רשע ? . . . השופט כל הארץ לא יעשה משפט ? ' ( בראשית יח, כג, כה ) . על אמ...
אל הספר