מכתב ה

200 מ א מ רי ש ד " ל לשון הקודש ולשון ארמית בעיר גדולה ומקור מפואר לכל החכמות, לא נמנע לומר בפה מלא, כי הפאנטעאיזמוס אינו אלא אטיאיזמוס גמור . והנה ביום בוא אלי בן חנניה והקונטרס הצרפתי הנ"ל, הגיעני גם כן המגיד, ושם ( עמוד 93 ) מצאתי זיכרון ספר הקיקיון . ואז בעל כרחי זכרתי הקונטרס ההוא 116 הנדפס זה חמש שנים בעיר פאריז, והוא מלא על כל גדותיו לעג ( קיקיון יונה ) וקלס עלי . ואני עשיתי עצמי כחרש לא ישמע וכאילם לא יפתח פיו, וגם היום חלילה לי לאבד זמני וכוחותי לענות לדברי לצון, ובפרט כי מצאתי הקונטרס ההוא כתוב בלשון צחה ונעימה, והיתה קריאתו מתוקה לחיכי, מי יתן וירבו כמוהו ספרים כתובים בצחות לשון הקודש . אך אם לכבודי לא אשיב חורפי דבר, לכבוד שם שמים לא אחריש, והנני מעתיק קצת דברים מהקיקיון ( עמוד 16 ) , לגלות שיקרותם ולהרחיק הבחורים ממצודתם . אמר בעל הקיקיון וזה לשונו : "היונה תיקח תורה, גם מפי האיש אשר שָמָנִי לחיציו מטרה, ויזעק עלי זעקה גדולה ומרה, ויוציא עלי דיבה רעה וידבר בי סרה, לאמר כי הוצאתי דיבה על אבן גבריאל, כי בן יהודה [ אבן גבירול ] לא היה נאמן עם קדושים ולא רד עם אל, והוא ביקר חכ...  אל הספר