פרק י"א: רש"י והראב"ע

164 מ א מ רי ש ד " ל לשיא הבוטות מגיע שד"ל בתארו את צביעותו של ראב"ע במינוח 'ראו שאני טהור', מינוח שבו השתמש מדרש בראשית רבה ( סה א ) לתיאור החזיר . לעומת זאת, רש"י לא ידע מהפילוסופיה, היה איש תם וישר, לא הסתיר מאומה כאיש סוד, לשונו בהירה וברורה ודבריו מסודרים היטב, בעל חכמה עמוקה ומקורית, נאמן לפשט התורה גם כאשר פירוש זה 82 בזכותו זכינו אחריו מתנגד לאמור במדרשי האגדה וההלכה של חז"ל, לפירושי הפשט של נכדו רשב"ם, של רמב"ן ושל רד"ק . אם ניקח בחשבון את הספריה הדלה שהייתה לפני רש"י ואת זו הגדולה שהייתה לפני ראב"ע לא נופתע מכך שפעמים רבות היטיב לפרש מרש"י . מאז עלו הפילוסופים האריסטוטליים על הבמה שהתרחקו מהפשט ועוותו את המקראות כאילו אינם אלא משלים פילוסופיים, נדחקו בעלי הפשט ונפגעה חכת ישראל, עלו המקובלים שעיוותו את הפסוקים בדרכם שלהם, אם כי עשו זאת בכוונה רצויה להלחם בפילוסופים . לא עלה על דעת הפילוסופים שהאסטרולוגיה והאריסטוטליים עשויים להתבדות ולחלוף, כמו שאכן קרה מאז ניוטון . המכתב השני בפרק נשלח ליהושע השל שור ( יה"ש ) , חברו לעט של שד"ל, בשנת 1842 ופורסם שנה לאחר מכן בכרם חמד ז . גם ב...  אל הספר