159 פר ק י וכבר ידעת שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם, לענין המתפשט באומה : דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב . והיה זה תכלית החכמה בדת, שהוא ברח ממה שנפל בו באחרונה, רוצה לומר רוב הדיעות והשתרגם וספקות נופלות בלשון המחובר בספר, ושגגה תתחבר לו, והתחדש המחלוקת בין אנשים, ושובם חבורות, וּהתחדש הבלבול במעשים . אבל נמסר הדבר הזה כולו לבית דין הגדול, כמו שבארנו בחיבורינו התלמודיים וכמו שיורה עליו דבר התורה . ולי סיבה אחרת בזה, והוא שהרמב"ם ז"ל כתב במורה ח"ג : כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכל זמן, כפי התחלפות המקומות והחידושים, ולפי הנראה מן העניינים, להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם, הזהיר מן התוספות והמגרעת, ואמר 'לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו' : כי היה זה מביא להפסד סדרי התורה ולהעמיד הדעה הכוזבת שאינה מאת ה', אבל הותר לחכמי כל דור לעשות סייגים לקיים משפטי התורה האלו, ויישארו הסייגים ההם קיימים לנצח עכ"ל . ואתה תראה שסמכו רוב גזירותם על מקראות התורה והנביאים, כאשר העידו החכמים ז"ל על עצמם באמרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ואם היתה גם התורה שבע"פ בכתב, כבר ימנע ...
אל הספר