149 פר ק י ולהתיר, כי הנה ממה שמביא בלשון כל כך מסויים ומוחלט המאמר שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין, יש ללמוד בהכרח שזה היה משפט מוסכם ומקובל, וכבר נתפשט פרסומו אצל הכל . וראה 73 ) . ואמנם לא רבי שזה התנאי קשה לקיימו לפי מעמד האומה ותהפוכות העיתים רצה להתיר הרצועה מכל וכל, כדי שלא תארע תקלה על ידו, שייעשו בתי דינין אגודות אגודות, זה בונה וזה סותר, זה מקיים וזה מבטל ואין לך חילול השם גדול מזה, שתהיה התורה כאלף תורות . לפיכך כדי לגדור גדר בא והורה דין חדש, שכל בי"ד הבא לבטל דברי בי"ד חברו צריך לו אחת משתים : או שיהיה בו יתרון המניין והחכמה, או שימצא דברי יחיד לסמוך עליו . כי אעפ"י שעניין שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו וכו' יש לו קצת שייכות והצטרפות למה שהוא סמוך לו, מכל מקום הרי הוא משפט בפני עצמו, שאם נאמר שהכל ענין אחד הוא, ממה נפשך, אם הבי"ד הוא גדול בחכמה ובמנין, מה צורך לדברי יחיד ? ואם אינו גדול בחכמה ובמנין, מה תועלת ייקח לו מדברי יחיד, והלא לא קיים תנאו ? אלא על כרחין צריך לומר שזה תנאי אחד לבדו וזה תנאי אחד לבדו, וזו או זו קתני . ופירוש ה...
אל הספר