110 מ א מ רי ש ד " ל ישראל הראשונים, הסופרים, אשר מימות עזרא הסופר ואילך עשו תקנות והלכות לתועלת הציבור וגם פירשו את פסוקי התורה בכל מקום שלא היו מפורטים, מדויקים וברורים . הם עשו זאת בחכמתם, בכח שהוענק להם מסיני, ועל פי יסודי התורה וסתריה אותם קבלו איש מפי איש מסיני . כך עשו גם החכמים שבאו אחריהם, התנאים והאמוראים שעסקו בתורה חיה והתאימו את ההלכות לפי צרכי כל דור ודור . לפיכך גם לא העלו את הדברים על הכתב כדי לאפשר שינויים על ידי הדורות הבאים . דורות הסופרים לא נדרשו להביא ראיות לתקנותיהם כי כל העם נשמע למנהיגותם וסרו למשמעתם כפי שדורשת מהם התורה ( ועשית ככל אשר יורוך ( דברים יז י ) . אבל כשפסקה ממלכת החשמונאים ומלך הורדוס בעל הזרוע וניטל כבוד ושלטון מן החכמים, הם נדרשו להסמיך את התקנות שקיבלו מקודמיהם על פסוקי התורה . לצורך זה הם יצרו את מדרש ההלכה על פי י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן שהם המציאו . רק לגדולי תלמידיהם הם העבירו בחשאי יחד עם סתרי התורה גם את הידיעה שמדרשיהם הם אסמכתאות בעלמא ושאין מקרא יוצא מידי פשוטו . מזה התפשטו מדרשי ההלכה שבמשנה, בברייתות ובתלמודים, שם כבר התרבו הפלפולי...
אל הספר