פרק ו: על המילה

94 מ א מ רי ש ד " ל פוסק בנחרצות רבה שיש להחרימו, כשם שיש להחרים כל יהודי שנרשם כחבר בעמותת הרפורמה . הוא נחשב כמומר לכל התורה ויצא מכלל ישראל . לכן אין למנותו לשום תפקיד בקהילה בעיקר לתפקידי הוראה, אין לקבל ממנו דמי חבר וצדקה . עם זאת, אם הוא עני מצוה לרחם עליו ולתת לו צדקה . מקבלים אותו בכבוד בבית הכנסת אך הוא אינו מצטרף למנין ואינו עולה לתורה, אלא ביום הזכרון של הוריו . אם חזר בתשובה בפני רב, הוא יקבר בקבר ישראל, אחרת יקבר בנפרד . כאשר יגיע הבן לגיל עשרים עליו לקבל החלטה . אם ירצה להיות כאביו, דינו כאביו . אולם אם ירצה להתנהל כיהודי ולמול את בניו מקבלים אותו גם אם הוא עצמו חרד מהמילה ולא מל . כל זמן שהוא ערל אין להשיאו בת ישראל, אך בנותיו כשרות באופן רשמי, אך אם נוהגות כאביהן כדאי להישמר מהן . אם יתברר שהשלטון האזרחי מעורב בסירוב האב ותומך בו נגד הקהילה – על הרבנים להתפטר מתפקידם ולא לעשות מלאכת ה' - השונא חנפנים – רמיה . עם זאת, יש תמיד לנסות להחזיר אותם בתשובה ולכן יש לנהוג בם בכבוד הראוי לכל אדם ובודאי לכל יהודי, להשתדל לקרבם אולי ישובו . שד"ל מסיים בדברי עידוד לרבנים שלא יחתו ול...  אל הספר