פרק ד: זמן חיבורם של אחדים ממזמורי התהלים

76 מ א מ רי ש ד " ל את עצמם ואת זמנם ? וכיצד קרה שהצליחה המרמה הזאת, ונתקיימה הטעות, והמזמורים התקבלו על ידי העם כמלאכת הקדמונים ? איך לא התגלה הכזב על ידי הצדוקים, שכפרו בכל תוספת לכתבי הקודש שנמסרה בעל פה על ידי הפרושים, ואשר יכולים היו לומר שמזמור זה לא נמצא בספר התהלים של אביהם . המסקנה מתפיסה זו היא כי הנוסח של כל התנ"ך נשמר תמיד בקפדנות, והחומש יותר מכולם, ומכאן שלא חלו ידיים בנוסח התורה לא על ידי עזרא ולא על ידי חז"ל, כפי שטענו מבקרי המקרא ומתקני הדת למיניהם, וגם בספרי הנביאים, לא סביר שהוכנסו קטעים מאוחרים, כולל בתהילים . כיצד יתכן שמחברי המזמורים שכביכול נוספו לא ציינו מאומה על הנס הגדול והתשועה שהייתה בתקופתם וגיבוריה ? בלשונם של מזמורים אלה יש פסוקים סתומים קשים להבנה כפי שניתן לצפות מהעידן הראשון, שכן בעידן השני, החלש, השפה הרבה יותר נקייה וקלה להבנה, יש לנו ממנו קבלה נמשכת מדור לדור והיסטוריה ידועה, ואין למשוררים סיבה להסתיר את שמם . לסיום מדגיש שוב שד"ל כי בביקורתו המחקרית הזו ניתן להיווכח כי נאמנותו זו למסורת אינה נובעת מפונדמנטליזם קנאי דתי כפי שטפלו עליו, אלא ממחקר חופ...  אל הספר