שביעי: זיכרון או שכחה

בטון ותרבות 222 חניון רב – קומות במַרבּוּרג שבגרמניה ב - 1992 : Beton ist Koma ( "בטון הוא תרדמת" ) . 3 אז מה העניין עם בטון וזיכרון ? איך קרה שחומר שנתפס ברבים כחומר אמנזי הפך בה – בעת למדיום המועדף לשימור זיכרונות ? עוד פיתול בפרדוקס זה נוסף עם הופעתה בשנות השישים של המאה ה - 20 של האמנות המינימליסטית שערערה על רוב המוסכמות בפיסול . האמנים המינימליסטים שהתנגדו בעיקרון לכל ייצוג של זיכרון, גם הוקסמו מחומרי רדי – מייד * תעשייתיים, ולכן ניתן היה אולי לצפות שיגלו משיכה לבטון − אינרטי, תעשייתי, מאלחש − כמדיום אידיאלי . מעניין לראות שלמרות זאת, אמנים מינימליסטים עשו שימוש נדיר בבטון, וכשעשו זאת הדבר קרה בדרך כלל בנסיבות שהיו מעט חריגות או בדרכים שנועדו להעמיד בספק את מוקדי העניין של המינימליזם . לבסוף, לחלק מאנדרטאות הבטון בעידן אחרי המלחמה יש דמיון פיזי מטריד לעבודות מינימליסטיות, אף שהכוונות האסתטיות שעמדו מאחוריהן היו לכאורה הפוכות . במקרה של האנדרטה בברלין, הקשר היה ממשי, כיוון שאייזנמן שיתף פעולה בשלבי התכנון המוקדמים עם הפסל ריצ’רד סרה ( Serra ) , אבל גם בלי קשרים אישיים מסוג זה לא נ...  אל הספר