176 אנחנו אנשים חדשים של הנדכאים, בהתעללויות ובניצול שעליהם האמנים היהירים שתקו . עברו כמעט 80 שנה, ונבואתו של המשורר הקומוניסט כבר מתגשמת . ספרים, סרטים, הצגות, סדרות - כולם נסרקים בחיפוש אחר רמזים להטרדות מיניות ולניצול יחסי מרות . גם יצירות שזכו להערצה רק בשבוע שעבר מושלכות בהדרגה לערימת האמנות האסורה . "אלה שישבו על כס זהב לכתוב / יתושאלו בדבר אותם האנשים / אשר טוו להם את המעיל . / לא את מחשבותיהם הנעלות / יחפשו בחקירת העומק", הבטיח ברכט . אנחנו, אגב, לא קוראים את ברכט . הוא היה מטרידן . אין לנו ספק : מדובר על דורות שלמים של אמנים . אנחנו לא נאיביים . ברור לנו שגם אלה שנותרו נקיים ניצלו בדרך כלל פשוט מכיוון שמתו מספיק מוקדם . מי יודע מה היה קורה אם מיכלאנג'לו היה חי היום ? או ס' יזהר ? או אוסקר ויילד ? שיגידו תודה שהם כבר מתים . אנחנו לא מתפעלים מכלום . כי תכלס, לא ממש אכפת לנו . הוויתור, מבחינתנו, לא כזה גדול . אנחנו שייכים לדור שעניינים כאלה לא נוגעים לו במיוחד . רואים סדרות בנטפליקס, שומעים שירים בספוטיפיי . האמנות שפעם אנשים פה העריצו נגועה . שלמה גרוניך ? מקריפ . קווין ספייסי ...
אל הספר