67 פרידה מטולקין כבר לא הייתי אז ממש חובב טולקין, ובכל זאת, הייתי קרוב מספיק להזדעזע . הפנטזיה התגשמה, בשני המובנים ; היו כמובן מעריצים שהסתייגו מאי – הנאמנות למקור, אבל למעשה אי אפשר היה לצפות למשהו יותר מדויק מזה . ובאותו רגע, העולם הזה נהרס במידה רבה . כל האפקט שיוצרת הקריאה בטולקין הוא הבנייה של אותו עולם דמיוני מפורט בתוך ראשו של הקורא המסור . הייתי משוכנע שכל זה נמצא רק אצלי : אני, זה שכינה את עצמו The Yellow Elf . בין ילדי החקלאים המסוקסים שבחברתם גדלתי, היה רק ילד אחד, רועי, שקרא את שר הטבעות . הוא היה בפיגור של חצי כרך אחרי, ופעם אחת כשרבנו בהפסקה צעקתי לו, "גולום נשך לפרודו את האצבע ונפל עם הטבעת לתוך הר האש," והוא צרח וסגר חזק חזק את האוזניים . בכל מקרה, גם הוא לא קרא את הסילמריליון ; לא הכרתי אף אחד שממש התמצא . אחר כך היה בוחן בסיסי שהייתי עושה לילדים שאמרו שהם קראו את טולקין : שאלתי אותם אם הם יודעים מי זה גלורפינדל . אי שם בכיתה ט, מצאתי אחד שזכר . וגם הוא, כמובן, נכשל במבחן השני : מי זה פינרוד פלגונד . ואז, ברגע אחד, העולם הפנימי הזה הפך לנחלת הכלל . כולם יצאו מההקרנה ש...
אל הספר