22 כריסטיאנה ריטר שלא רציתי לספר באונייה על כוונתי לעשות את החורף בחוג הקוטב הצפוני, כדי להימנע מתשומת לב מיותרת, לא יכולתי לפתור להם את החידה . למחרת נרגעה הסערה על האונייה . אלף וארבע מאות הנוסעים התזזיתיים שכבו ישנים בפני – נופש רגועות על אלף וארבע מאות כיסאות הסיפון שלהם, ואני הלכתי לוודא שהררי המטען שלי עלו איתי אתמול על הסיפון . בחדר המטען הגדול, הריק, המואר באור קלוש בלבד, קמה דמות כבדה למדי מאיזו פינה : "הוהו, עלמתי, האם את הגברת שנוסעת לספיצברגן ? " רעם האיש בבס מאיים . "מנין אתה יודע ? " "טוב, זה כתוב על המטען שלך . תגידי, מה יש לך לחפש באי הנידח הזה ? " פַּקח המטען הזקן והשמן מביט בי בחמלה מעל למשקפיו בזמן שהוא ממלא טופס כבודה כלשהו . 23 אישה בקוטב "שום דבר . . . להסתכל באורות הצפון״ . "לאוניברסיטה ? " "לא, לעצמי״ . "אה . טוב, כדאי שתוציאי לך את זה מהראש . את תקפאי שם למוות . את לא מתאימה לשם, את עדינה מדי . ואת גם יכולה לחטוף צפדינה . אומרים שמי שישן טוב פעמיים רצוף, כבר קרוב מאוד לצפדינה . אני יכול לספר לך דברים . הייתי קודם בתברואה״ . "לא, תודה, עדיף שלא תספר לי . אבל נכו...
אל הספר