התארגנות קהילתית ולזקטוראלית בין עצמאות לחסות היישוב היהודי החדש בארץ ישראל היה שרוי , למן ראשיתו ב 1882 ועד לכיבוש הבריטי של דרום האוץ ב , 1917 במצב דו משמעי מבחינת ארגונו ומעמדו . הוא היה נתון לחסותם של ארגונים כלל יהודיים וציוניים , שהעניקו לו תמיכה כספית וסיוע חומרי ומוסרי וראו בהתפתחותו חל ק מפעילותם , אך אלה לא עשו — או לא רצו לעשות — למען ארגונו הכולל . הברון ארמוני רה רוטשילד ויק "א פרשו את חסותם רק על חלק מן היישובים החקלאיים ונקטו זהירות מדינית מופלגת , "הוועד האודיסאי" של "חובבי ציון" היה מעוט אמצעים ; ואילו "ההסתדרות הציונית" — לפחות עד —1908לא ייחסה חשיבות יתרה לפעולות ההתיישבות בארץ . גם שיקולים פוליטיים כבדי משקל מנעו נסיונות מכוונים מבחוץ לארגן את היישוב החדש במסגרת מדינית כלל ארצית . לא היה אפוא בנמצא גורם מכוון ומארגן , בעל סמכות ומשאבים , שיפעל לארגונו של היישוב החדש במסגרת פוליטית אחת . ואילו היישוב היהודי עצמו היה מפולג לא רק בין "יישוב ישן" ל"יישוב חדש , " אלא גם כתוך עצמו , לקבוצות בעלות השקפות , אינטרסים ומגמות שונות , מהן שנרתעו מפני מסגרת מדינית כללית מחייבת...
אל הספר