|
|
חוקי ההגירה וההתיישבות 1888-1881 השלטון העות'מאני ומדיניות ההגירה כבר לאחר מלחמת קרים גילה השלטון העות'מאני ניצני הסתייגות מהגירת יהודים ממזרח אירופה לארץ ישראל , אך הסתייגות זאת לא הפריעה להגירה ולהתיישבות בארץ ישראל . אולם מנובמבר , 1881 כשהסתמנה עלייה גדולה של יהודים מרוסיה הצארית , חל שינוי במדיניות זו והממשלה הטילה הגבלות אשר נועדו לבלום את גידולו של היישוב היהודי בארץ ולמנוע ממנו להתיישב בריכוז טריטוריאלי ולהפוך למיעוט לאומי בדלני בחסותן של מעצמות אירופה . איסור זה פורסם בשנית ב 28 באוגוסט , 1882 ושנתיים לאחר מכן , ב 8 באפריל , 1884 פרסם "השער העליון" פרמאן שאסר את כניסתם של יהודים לארץ ישראל והתיר רק את כניסתם של עולי רגל למשך שלושים יום . בגלל לחצם של שגרירי אירופה באיסתנבול דובר בצו המלכותי רק על קבוצות עולים ולא על יחידים , ולכן נהגו הקבוצות להתפרק לפני שנכנסו לארץ ו כך יכלו הבאים להאריך את שהותם עד שלושה חודשים . ב 4 באוקטובר 188 ? צומצם האיסור רק ל"עולים בהמון" , (אל הספר
|
|