דמותו של היישוב החדש ומאפייניו העיקריים ישוב יהודי : יעד לאומי שלושים וחמש השנים שעברו בין ראשיתה של העלייה הראשונה , ב , 1882 לבין כיבוש הארץ על-ין י בריטניה ומתן הצהרת בלפור , ב , 1917 היו שנות מפנה בתולדות היישוב היהודי בארץ . בתקופה זו השתנתה מן היסוד דמותו של היישוב היהודי בארץ בהשוואה לדמותו במאות השנים קודם לכן , ואף בהשוואה לדמותה של החברה היהודית בגולה . אם קודם לכן היה ליישוב היהודי בארץ מעמד של "שוליות" בהיסטוריה היהודית והמגמות המרכזיות שעברו על עם ישראל בגולה נגעו בו רק נגיעה רופפת , הנה בתקופה זו היתה היווצרותו של היישוב החדש פועל יוצא מתמורות עמוקות ורבות היקף שחלו בחברה היהודית המזרח אירופית והמערב אירופית , וגם במקצת מארצות האימפריה העות'מאנית . בתוך זמן קצר נמצא היישוב היהודי מבטא ומחולל כאחד תמורה מעמיקה ומיוחדת במינה בתולדות עם ישראל . בניינו והתפתחותו הפכו ליעד לאומי מרכזי , מלווה שאיפות מדיניות , תרבותיות וחברתיות מרחיקות לכת . ביישוב החדש השתלבה אידיאולוגיה לאומית וחברתית מודרנית בטכנולוגיה ובידע מערביים , והוא היה גורם ראשון במעלה במודרניזאציה וב"אירופיזאציה" ...
אל הספר