ראשיתו של היישוב הישן של יוצאי מזרח אירופה מסגרת עצמאית ראשונה בשנות השבעים והשמונים של המאה השמונה עשרה התחיל היישוב הישן של יוצאי אירופה בארץ ישראל להתקיים קיום נפרד . מפנה זה בתולדות קהילות ארץ ישראל חל על רקע הופעתו של הגרעין היישובי המגובש הראשון אשר לא נתמזג עם המבנה החברתי הקיים , אלא יצר מסגרות עצמאיות לקיום קהילה נפרדת . קהילת העולים החסידים נקשרה למערכת איסוף כספים שנתארגנה במזרח אירופה , ולראשונה התאחדו בה זהות אידיאולוגית נפרדת ומוצא טריטוריאלי נבדל . בניגוד לתיאור המקובל בחלק מן הספרות ההיסטורית , לא היתה העלייה לארץ ישראל יסוד עיקרי בתנועת החסידות . אדרבה , אף שנמצאו בין מנהיגי החסידים הראשונים אישים בעלי חזון משיחי , היתה התנועה בעיקרה " גלותית , " כלומר , הווייתם הדתית וזיקתם החברתית של חבריה היו קשורים בהמשכיות הקיום היהודי בגולה . זאת ועוד / חסיד שעלה לישראל נשאר קשור ל"צדיק" ( ה"רבי ( " שלו בחוץ לארץ , וכמעט שלא נמצאו חסידים במזרח אירופה שהיתה להם זיקה ל"צדיק" שעלה לארץ ישראל . ספיחי השפעת השבתאות
אל הספר