הקהילות הספרדיות בסוף המאה השמונה עשרה קת היישוב למרכזי האימפריה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה היה מוצאו של חלק ניכר מן האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מן הקהילות הספרדיות שבמרכזי האימפריה העות'מאנית , וזיקתן הישירה של קהילות כגון קהילות קושטא ואיזמיר לארץ נמשכה בעזרת ארגונים שנוסדו כדי לנהל את ענייניהן הכלכליים של קהילות ארץ ישראל . למעשה היו הקהילות בארץ במחצית המאה השמונה עשרה כפופות להנהלה מבחוץ , וענייניהן נחתכו בערי תורכיה . אך כוחם של ארגונים אלה פחת והלך , והשפעתם בענייני התמיכה הכספית פחתה אף היא . . ליות במאה השמונהעשיה הקהילות הספרדיות בארץ ישראל משכו אליהן תלמידי חכמים ומקובלים שעדיין נמצאו תחת רישומה של ההתעוררות המשיחית שגררה הופעתו של שבתאי צבי , ובירושלים נוסדו ישיבות שקיבלו את תמיכתן מחוץ לארץ . בשנת , 1740 עם עלייתו של ר' חיים אבולעפיה , רבה של איזמיר , עלייה שבה נתמזג המתח המשיחי עם כוונותיו המדיניות של השיח' הבדווי ששלט אז בגליל , 7 אך , ד אל עמר , נתחדשה קהילת טבריה . באותן השנים נתחדש גם יישובם של עולי תורכיה בשפרעם , כפר יסיף , פקיעין ועכו .
אל הספר