"המהפכה הדמוגראפית" בארץ־ישראל

" המהפכה הדמוגראפית" בארץ ישראל גורמי " המהפכה הדמוגראפית" במרוצת המאה התשע עשרה הוכפלה אוכלוסיית הערבים בארץ ישראל . השיפור בתנאי החיים והביטחון הפנימי , ובעיקר השיפור ברמת התברואה , למן אמצע המאה צמצמו את התמותה כקרב האוכלוסייה . הריבוי הטבעי , שעמד על שיעור ממוצע של כמעט 1 . 3 % בשנה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה , היה הגורם המרכזי — תחילה בגידול האוכלוסייה העירונית ואחר כך גם בגידול האוכלוסייה הכפרית . בתחילת המאה נאמד מספר אוכלוסיה של ארץ ישראל המערבית ב 300 , 000-250 , 000 נפש ; בשנות השבעים — ב 400 , 000-350 , 000 נפש ; וערב מלחמת העולם הראשונה הגיע מספרם ל 750 , 000-700 , 000 נפש בקירוב . כשלושים השנים האחרונות של התקופה הנדונה היה הגידול השנתי הממוצע של אוכלוסיית הערים הגדולות כ . 3 % -2 . 3 % במאה התשע עשרה ישבה רוב אוכלוסייתה של ארץ ישראל ממערב לירדן , וגידול האוכלוסייה התרחש רובו ככולו בארץ ישראל המערבית , גם בעיר וגם בכפר . הנתונים הדמוגראפיים אינם מדויקים , והם מבוססים על אומדנות . מכל מקום נראה כי האוכלוסייה הוכפלה — וייתכן שאף שולשה — במרוצת המאה וער למלחמת העולם ...  אל הספר