218 תמר פויכטונגר הכאב עלול לנצח את התהליך הטיפולי בתחרות על תשומת הלב של הסובל . טיפול נפשי שואף להרחיב את הפרספקטיבה, לאפשר מרחק ומרחב אל מול המציאות החיצונית וההתרחשות הפנימית, להגמיש את התפיסה ובכך לאפשר מעבר בין נקודות מבט שונות . לשם כך דרושה מידה של חופש ופְּנִיּוּת של המטופל . אולם, המשאבים הנפשיים הדרושים לטיפול אינם זמינים בעת מצב חירום : העבודה הנפשית אינה יכולה להיעשות כאשר הסובל ממוקד בצורך ההישרדותי בהקלה מידית של הכאב . לעתים קרובות, התחרות בין הזמינות הנפשית הנדרשת לכאב הדחוף והבוער יוצרת התנגדות לטיפול בשלב האקוטי של המשבר . במקביל, גם המטפל מושפע ממצב הסיכון והאיום האקוטי שבמשבר האובדני . במובנים רבים, ניטל ממנו החופש לנהל את הטיפול על פי אמונתו המקצועית . הצורך במתן קשב לדברים שמעלה המטופל מתוך נפשו, שהוא בעל חשיבות עליונה בגישות טיפוליות מרכזיות, פוגש את הכורח להתייחס להתנהגות האובדנית ביוזמת המטפל גם כאשר המטופל לא מעלה זאת . ההתכווננות למטרה המסוימת של הצלה תחת לחץ ואיום על החיים עלולה לחבל בחופש ובמרחב הנפשי הפתוח החיוני לעבודה הרגשית . בדומה למטופל, שמשאביו הרגש...
אל הספר