186 ןרק שניירעשר ב- 17 במאי דרשה מצרים את הזזת חלק מכוחות האו"ם מסיני לעזה ( או תאנט, יו"ר האו"ם, הסכים לצעד הזה ) , ובעקבות זאת תוגברו כוחות מצרים בסיני ביבשה ובאוויר . בשלב זה העריך ראש אגף המודיעין, אהרון יריב, כי מצרים עדיין נמצאה בעמדה הגנתית בכוונה להפעיל הרתעה מצרית לשם מניעת התקפה 3 ישראלית על סוריה . אפשר להסיק מדברי יריב, שריכוז כוחות מצריים בסיני, אשר נחשב לחציית "הקו האדום", ייהפך לעילה למלחמה אם יימצא בעמדה התקפית . 4 כך גם ראה זאת עזר וייצמן, שבאותם הימים שימש ראש אג"ם . מצרים ציפתה שריכוז כוחותיה ייאלץ את ישראל להעביר כוחות מהצפון לדרום, דבר שיפחית את הלחץ על סוריה, שנמצאה בסכסוכי גבול אלימים עם ישראל . מצרים העריכה שישראל לא תוכל להילחם בשתי חזיתות בעת 5 ובעונה אחת . בהמשך נכנסה עוד דיביזיה מצרית לסיני, ומשרד החוץ המצרי דרש פינוי מלא של כוחות האו"ם ממצרים . לפי ראש אגף המודיעין הישראלי סימנה הדרישה המצרית הזאת כוונות התקפיות . מכאן והלאה השלימה מצרים את צעדיה : יציאת כוחות האו"ם לוותה בהשתלטות מצרית על 6 ב- 21 . במאי 1967 הוכרז על גיוס כללי במצרים, ורמטכ"ל שארם-א-שייך ....
אל הספר