פרק חמישי: יחסי ישראל־מצרים (1961-1960) "הרתעה "ספציפית" או "אסטרטגית

84 ןרק פמישי המאזן לטובת מדינות ערב היה ביחס של 2 : 1 ברוב סוגי מערכות 4 למרות זאת, כפי שנאמר, דאג בן-גוריון יותר לתחום האיכויות הנשק . מאשר לכמויות . הבעיה הייתה שבריה"מ לא חסכה במסירת נשק חדיש למדינות ערב, ולפעמים היה זה ציוד צבאי טוב יותר ממה שנמצא בידי 5 ישראל . מצב זה הדאיג מאוד את בן-גוריון, בעיקר בהשלכותיו בעתיד . ריכוז כוחות מצריים כך לא היה ספק שהתחמשות מצרים תביא את נאצר להפגין כוח מול ישראל . העלאת המתח שירתה את האינטרסים של המנהיג המצרי, אם להשגת תוספת נשק מבריה"מ, ואם לניסיון אחדות מדינות ערב סביבו . עם זאת, לאחר תבוסתו במלחמת סיני נאצר לא היה מוכן להסתכן בהסלמה בכל מקרה . בשנת ,1959 כאשר קע"ם עדיין הייתה בהתחלתה, הודיעה ישראל על כוונתה להשתמש במי נהר הירדן . סוריה תבעה ממצרים הסגר ימי על מצרי טיראן, למרות הצהרת ישראל, במרץ ,1957 שצעד זה ייחשב ל- casus belli . במקרה ההוא לא ראה המנהיג המצרי סכנה נגד סוריה, ותירץ שאם תפרוץ מלחמה תקבל ישראל תמיכת המעצמות . כך החליט נאצר להימנע מהסלמת המצב, כי התנאים להצלחה במלחמה לא היו עדיין בשלים . יש להביא בחשבון שעילת שליט מצרים לתבוסה ה...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ