קבעתי את האוהל הבוהמייני שלי בבוסטון, מתוך כוונה להציג את ויטמן מחדש בפני ניו אינגלנד . מאחר שמצבו הכלכלי של ויטמן היה דחוק למדי, נערכה למענו מגבית שאפשרה לו להחזיק סוס וכרכרה . בעיניי זה נראה כמו קיבוץ נדבות, וקיוויתי לתקן את המעוות על ידי ייסוד אגודת וולט ויטמן, שלקופתה יתרמו כל מעריציו, וזו תספק לו קצבה קבועה שתאפשר להיפטר אחת ולתמיד מכל אותן תרומות ומתנות בשר ודם . מטרותיה הנוספות של האגודה היו לקדם את הפצת יצירותיו במהדורות זולות או חינמיות, להפוך למעין מועדון ספרותי, ולהקים ספרייה שתכיל את יצירות המופת של הספרות הזרה בשפות המקור ותשקיע באיסוף ביבליוגרפיה מלאה של כתבי ויטמן . אין ספק שכל אלה היו מטרות ראויות לשבח, אך מאחר שכל שהיה בידי להשקיע במיזם הסתכם במאה דולר בלבד ( שאותם הוצאתי בעיקר על שיגור הודעות על פני הגלובוס ) , ורק שני אדונים בני פילדלפיה, מר דיוויד מקי, המוציא לאור של ויטמן, ומר ק"ל מור, משורר חובב, הראו די נכונות ושילמו את העמלה הראשונה על סך שנים ‑ עשר דולר, התוכניות מעולם לא יצאו לפועל . אמת שבלהט גילי הצעיר נהגתי חירות קרל סאדאקיצ'י הרטמן 66 אנטי ‑ דמוקרטית במינו...
אל הספר