176 נוי נחום בחלק זה של הספר, וזו הכוונה שלו בציטוט שנבון מביא בספרו . הדוגמה השנייה היא הדרך שבה נבון מעוות את פוקו, מתוך הרצאה שפוקו נתן ולאחר מכן הודפסה בספרון תחת השם סדר השיח . כך נבון : פוקו אינו מסתפק באיתור שינויים נקודתיים ביחס החברה לחריגים, ובאמירה שהתווית שמוטבעת עליהם היום אינה האופציה היחידה . הוא אינו מסתפק באיתור נקודות מסוימות של הפעלת כוח מיותרת או דעות קדומות . פוקו גוזר מכל אלו מסקנה מוחלטת, כמעט מטאפיזית בעוצמתה : אין שום נקודת משען לניתוח אמיתי יותר או פחות, ולכן כל מערכי השיח שלנו משקפים אך ורק יחסי כוח, ותו לא . 331 נבון מסביר שפוקו טען את הטענה הזאת "בהרצאת הפתיחה שלו בקולז' דה פראנס" ומצטט מיד את השורה הבאה מאותה הרצאה : "אני מניח שבכל חברה וחברה ייצור השיח עובר פיקוח, ובעת 332 זה כל מה שנבון צריך ובעונה אחת גם נברר, מאורגן ומופץ" . כדי להסיק שפוקו ראה בכל שיח אך ורק יחסי כוח . אבל זה כמובן לא מספיק . מכאן שהשיח עובר פיקוח לא נובע שהוא לא יכול לשקף את האמת . גם דוגמה זו הייתה עשויה להורות על כשלים מדאיגים בהבנת הנקרא של המחבר, אלמלא נבעה מהטעיה מכוונת . שכן, מ...
אל הספר