היא ההרחבה, לפחות בתודעה, של כל מה שאפשרי עבורנו . בשונה מתקופת העלטה, שבה הכול סגור ומסוגר והחיים נאחזים בהישרדות יום‑‑יומית, בתקופת ההתבהרות מותר וחשוב לחלום ולדמיין אופק אחר . באחת הסדנאות שבהן השתתפתי, כשעוד הייתי נשואה, המליצו לנו לכתוב את חיינו בעתיד כאילו הם מתרחשים היום . נניח לכתוב יום בשנת 2030 כאילו אני חיה אותו ברגעים אלו . כל יום, במשך חודשים, ישבתי וכתבתי את חיי בעוד חמש שנים, כאילו אני חיה אותם כיום . יצרתי לעצמי מציאות חלופית כגרושה . כתבתי לעצמי על הדרך, על מצבם של הילדים והיחסים שלי איתם, כתבתי לעצמי על זוגיות נפלאה שיש ועל חשבון הבנק המלא בשפע . כל זה היה רחוק מאוד מהמציאות שבה חייתי באותם ימים, אך המציאות הדמיונית‑‑חלופית שלי יצרה אצלי בהירות גדולה והקטינה את החששות הרבים . הכתיבה איפשרה לי לדעת בכל הווייתי שזה אפשרי . שאני מסוגלת לסיים את הקשר הזה וליצור חיים טובים לאחר סיומו . המחברות האלה איתי עד היום . דפדפתי בהן לצורך הכתיבה כאן - ובחרתי לצטט קטע מהיומן הזה, שנכתב ב‑‑ ,2014 שנה לפני גירושיי, על שנת 2019 : התעוררתי הבוקר לקול ציוץ הציפורים . במיטה הלבנה שלי בחדר...
אל הספר