בעיניים פקוחות לרווחה : קולות של נשים ערביות פלסטיניות בשלטון המקומי בישראל / 83 "אני לא מבינה איך המשפחה שלי לא רואה את מה שיש לי . . . את העשייה והתרומה החברתית שיש לי . . . שאלתי את בכירי המשפחה : למה אתם לא שמים אותי בראש הרשימה שלכם, אם אתם מעריכים אותי כל כך ? לא הייתה להם תשובה . . . הילדים שלי עמדו לצידי כל הזמן . . . אימא שלי תמכה בי . . . האחים, הם שלא התלהבו . . . הזהירו אותי שידברו עליי" . גם חנין זכתה בתמיכת המשפחה הקרובה . אפילו כשחשבה לפרוש, דוד שלה שכנע אותה לחזור לתפקיד . לעומת זאת, ההורים של נוג'וד לא התלהבו מהרעיון שבתם תהיה נציגה מקומית . הם ידעו שתהיה מערכת בחירות קשה ואלימה, אך לא התנגדו לצעד הזה ותמכו בה בהחלטתה . כמו הנשים האחרות, בהתחלה קיבלה סוהא את תמיכת המשפחה הגרעינית . "הם לא היו בדיוק בעד, אבל גם לא נגד . אומנם אחרי כל מה שעברתי, והאיומים, המשפחה כולה יצאו נגדי והאשימו אותי במה שקרה להם . . . הרגשתי אשמה . . . נלחצתי . . . " גם אני יכולה לדווח על חוויה דומה של תמיכה, ולא רק מהמשפחה הגרעינית, אלא גם מהמשפחה המורחבת . חברים ומכרים התגייסו לתמוך בי וברשימה ש...
אל הספר