בעיניים פקוחות לרווחה : קולות של נשים ערביות פלסטיניות בשלטון המקומי בישראל / 79 סהר היססה וסירבה בהתחלה מהנימוקים הבאים : "יש לי ילדים קטנים ומתבגרים . . . ויש לי את העבודה התובענית . . . צריכה לחשוב . . . אני לא מוכנה לזה עכשיו" . בדומה לסהר, אלין היססה הרבה, וסירבה בכוח עד שנכנעה וקיבלה על עצמה את המשימה הזאת . לדבריה : "חשבתי על העבודה שלי, על המשפחה ועל הילדים שלי . . . לא הייתי מוכנה לתפקיד הזה עכשיו . . . המעיל היה קצת גדול עליי" . ל ריטה היו היסוסים מסוג אחר . היא חששה מהתפקיד, כיוון שלא היה לה שום רקע של פעילות פוליטית . היא מספרת : "היססתי הרבה לפני קבלת ההחלטה . . . שאלתי הרבה שאלות . . . והבהרתי לו שאני לא מבינה כלום בפוליטיקה . . . הוא אמר לי שהם ילמדו אותי פוליטיקה . . . עוד חשש שהיה לי . . . היה לי שם טוב . . . חששתי שיתלכלך בעיסוק הזה . . . פוליטיקה זה עסק מלוכלך" . ל סמיחה ניגשו שני ראשי רשימות שונות . בפעם הראשונה סירבה . לטענתה : "יש לי את העבודה שלי . . . אני עוד צריכה לבנות לעצמי קריירה . עוד לא הגשמתי את עצמי . . . אני צריכה עוד זמן לעצמי" . בפעם השנייה היא ראתה א...
אל הספר