83 פרק שלישי : האבן השחורה והאבן השחורה — פחם ומונותיאיזם קהיר ובגדאד . מכיוון שהמסע היה ארוך ויקר — לעיתים קרובות הוא ארך חודשים — השתתפו בו בעיקר גברים מבוגרים ואמידים, שיכלו לעמוד בתלאות הדרך ובעלויות הגבוהות ולעזוב לתקופה ממושכת את השדה או את בית העסק שבבעלותם . צליינים אלו נמנו עם שדרות הסוחרים, הפקידות ואנשי הדת . הם נטו לשלב את העלייה לרגל בעסקיהם ולטפח בדרך רשתות פוליטיות, חברתיות ומסחריות . אכן, לפני עידן הקיטור סיפק החג׳ הזדמנות עסקית חשובה . הצליינים הישנים היו על פי רוב משכילים ויודעי קרוא וכתוב, וגם אם לא היו דוברים ילידיים של הערבית — חלקם היו דוברי טורקית, פרסית או אורדו — הם שלטו בה במידה זו או אחרת . הערבית, שהייתה הלינגואה פרנקה של עולם האסלאם, שימשה את הצליינים כדי לתקשר זה עם זה . מרביתם הגיעו מן המזרח התיכון . חשוב לציין שלצד השיירות שיצאו מהמרכזים העירוניים הערביים הגדולים צעדו גם קבצנים, שנהנו מנדבת ליבם של העולים לרגל . מעמד היציאה לדרך צוין ברוב טקס בשער העיר . נציגי הגילדות החשובות ( ובהן גילדת הקבצנים ) והמוני אדם התכנסו כדי ללוות את השיירות אל מחוץ לעיר וליה...
אל הספר